אודותיי

אמא | חברה | אמנית | דולה | מטפלת בנשימה.

​

כשאני יושבת וכותבת את המילים האלו כדי להגדיר את עבודתי,

אני בוחרת לכתוב אותן לפי הסדר שבו קרו:

אמא – תמיד הייתי.
חברה – מאז שלמדתי על מערכות יחסים.
אמנית קרמיקה – למדתי בשנות העשרים שלי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
דולה – הפכתי להיות אחרי הלידה, חוויה ששינתה אותי ועשתה אותי לאישה טובה יותר.
מטפלת בנשימה – אחרי שחוויתי ריפוי עמוק דרך הנשימה, ופגשתי את המורה הראשונה שלי, עד כה גם הגדולה ביותר במסע חיי.

​

כל החלקים האלו עיצבו את האישה שאני היום.

​

כשאני עובדת עם חימר אני הופכת לילדה.
אני משחקת עם האדמה, מתלכלכת, נותנת את עצמי למים לגמרי,

לצבעים ולחיים ברגע הזה.
הזמן נעצר בסטודיו שלי, והמחשבות שוקטות.
אין מחשבה על התוצאה.
לפעמים אני הולכת לאיבוד, ולפעמים זה עוזר לי להימצא.

​

בסוף, מה שאני יוצרת פשוט.
כוס, צלחת או קערה.
החיים פשוטים – עכשיו אני מבינה.

בסוף, הדברים לא תמיד מסתדרים או יוצאים מושלמים.

זהו תהליך של לישה, של הטלה על האובניים, של בנייה ביד, ייבוש, שריפה, זיגוג, ושריפה נוספת – ורק אז אני מוציאה את זה החוצה, אל העולם.
היצירה המושלמת־לא־מושלמת הזו, עד שהיא מגיעה לידיים שעבורן נוצרה.

החיים הם תהליך – עכשיו אני מבינה.

​

באהבה,
מיה.